אודותי

סמדר צוואנג גרה בעיר העתיקה בצפת מארחת בלב ובנשמה מבשלת במבחר טעמים וסגנונות

פרק מילדותי עבר בכפר בגליל המערבי.

נהגנו ללכת לישון עם התרנגולות ולהתעורר לקול קרקורן מיהרנו לאסוף ביצים טריות ולחלוב את העיזים ואם על הדרך ראינו איזו עגבנייה בשלה בקיץ או קולורבי בחורף היינו מכניסים גם אותו אל הסנדוויצ'ים שאימא (גינת המטבח בראש פינה) אפתה מהמחמצת של אתמול עם לבנה או צ'רקסית...אי,אי, אי...אין כמו המטבח של אימא שריח תה עשבים עלה ממנו תדיר.

חיינו סביב זריעה – עישוב – קטיף – חליבה - המלטות בדיר-מרעה עם חליל -  מים קרים מהג'רה בקיץ ותנור עצים מאוד גדול ומחמם בחורף.

החיים היו טובים אלינו.

טבון שבנינו מבוץ בגינה היה המקום היחיד לארוחה בשרית (הארוחה הבשרית הייתה התרנגול יוסף שהציק לכל התרנגולות).

גינת תבלינים קישטה את ביתנו והספרים של קריספיל קישטו את המדף במטבח.

לכל תבלין וצמח יש כמה פנים, אם לטעם אם לרפואה.

ריבות בעונה, פרי מגדים בשיטת סבתא חיה.

לעולם לא מאדים ומסננים את הפרי מהמיץ לפני הסוכר שלא תהיה כהה מהר מידי.

לטיול ולפיקניק לקחנו רק פירות, חלקם יבשים ולפעמים אולי קצת אגוזים וצימוקים.

ליד ילדי הביסלי / כיפלי / במבה, היינו משונים...

"לאכול זה כיף!" אימא אומרת "וגם חשוב! השאלה היא איך לאכול, כמה ומה עם מה..."

וכל אירוע היה תענוג מַטְעמי בריאות מהמטבח עם ניחוח משותף של הדודה והסבתא.

כל בר / בת מצווה בצוותא מכינים כל המשפחה. עובדים, אם יומיים אם שבוע סביב קערות, גיגיות ודוודים ענקיים.

בוחשים, מתבלים, מקלפים, מתקנים וכשיהיה מוכן הכול אזי נשב לאכול!

משפחה עם חברים ולחיים גם נרים, הגדולים והקטנים מארחים כולם בנשמתם.

כך צמחנו וגדלנו.

לארח ולהאכיל זה בדם שלנו...

אז בוא תהיה האורח של עצמך "עלינו" .